top of page

:הצהרת כורש והמגנה כרטא

*המלך הפרסי כורש שחרר את כל האומות שתחת שליטתו, כולל היהודים, מעול מלכותו בשנת 538 לפני הספירה, התקופה המדוברת היא העת העתיקה, תקופה זו התאפיינה בכך שהמלכים ששלטו לפני כורש לא איפשרו לנתינים שלהם זכויות בסיסיות והמלך היה קובע הכל.                                                                        

הוא כתב ופרסם את המעשה ונחשב לראשון שהעניק זכויות אדם בסיסיות, בדגש על חופש הפולחן הדתי, לנתיניו(אפשר לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם) כורש אף סייע במימון בניית מקדשים של אלוהי העמים השונים שחיו תחת שלטונו, וביניהם גם בית המקדש בירושלים. 

*המגנה כרטה היא כתב הזכויות שהעניק ג'ון מלך אנגליה לאצילים שלו, בעקבות איומם לצאת במרד גלוי נגדו אם לא ימלא את דרישותם.  מסמך זה הגביל את סמכויות המלך ונחשב לראשית המשפט החוקתי האנגלי. מרגע שמלך חותם על חוזה מול נתיניו הם הופכים מנתינים לאזרחים(דבר זה מתבטא בכך שהנתינים היו אנשים ללא זכויות כלל וכאשר גון העניק את כתב הזכויות הם קיבלו זכויות טבעיות ובכך הפכו מנתינים לאזרחים) . אי מימוש תנאי החוזה יגרום לאבדן זכויות המלך, כפי שהדבר נכון לגבי זכויות הברון. כלומר – ג'ון הפך למלך על-תנאי: אם לא ימלא אחר חובותיו, יאבד את מלכותו.

הדבר שהיה מהפכני בתקופה זו שקשור להצהרת כורש והמגנה כרטא הוא שהסמכות של המלך התמעטה והוגבלה סמכותו, ניתנה לנתינים של המלך זכויות שבעבר לא היו כלל.    
 - הצהרת כורש-                                                                                             כידוע באותה תקופה כאשר  שלטי האימפריות כבשו אזור מסוים הם דיכאו והגלו את אותם עמים שהיו באזור.                                                                                   לעומת שליטים אלו, כורש החליט להפחית את העומס על הנתינים שלו ובמקום להגלות אותם הוא אפשר להם חופש דת ולחזור למקום התיישבותם , כורש עשה כי כוונותיו היו שהנתינים שלו יאהבו ויתמכו בו . כורש החליט לעשות מעשה זה כדי  שהנתינים ירצו מרצונם החופשי להקשיב לו ודבר זה מהפכני כי המלכים בתקופות הקודמות (העת העתיקה) רק דכאו את נתיניהם ולא התנהגו כמו כורש.                     ההחלטות בתקופה זו נשארו כמו שהיו בעבר, זאת אומרת שהמלך היה ממשיך לקבל את ההחלטות בעצמו.                                                        
* מקומו של הפרט בתקופה של הצהרת כורש היה מוצלח יותר מהיחס של שלטי האימפריות הקודמות לה, המלך נתן  להם לקיים את דתם ולבנות בית מקדש , דבר זה לא היה נהוג בתקופות הקודמות.                                                                       טיב יחסו של המלך עם השלטון השתנה, אבל במעט. המלך "שחרר את החבל " כלפי נתיניו ואפשר להם לקיים את אמונתם ומלבד זה היחס המשיך להיות כהרגלו .

- המגנה כרטא-.

 במגנה כרטא החלטות מתקבלות על ידי מלכי אנגליה כמו שהיה נהוג בתקופות קודמות, הם הגדירו את סמכויותיהם של הסניורים הגדולים, של העירוניים ושל אנשי הכנסייה.  

*במגנה כרטא מקומו של הפרט הבטיח שלא יהיה מאסר והחרמת רכוש ללא משפט, מצד שני עבור המעמדות הנמוכות המגנה כרטא לא נתנה שום תועלת "בית המלוכה, יחד עם בני מעמד האצולה, המשיכו לנהוג בבני המעמדות הנמוכים כאוות נפשם.(ככל הנראה המעמדות הנמוכות לא נחשבות כפרט והמפכה במגנה כרטא הייתה מהפכנית יותר בעיקר למעמדות הגבוהים יותר).

טיב יחסיו עם השלטון ידוע בשל הסכסוך עם הכנסייה  (הסכסוך עם הכנסייה ותואר האצולה נגרם בשל המלחמה שהייתה וכתוצאה מהמלחמה המלך הטיל את המיסים הכבדים על הכנסייה ובכך נגרם הסכסוך), שכתוצאה ממנו אולץ לחתום על המגנה כרטה.

 

מקורות מידע: ויקפדיה ,מט"ח,YNET.

bottom of page