top of page

הקונגרס הציוני הראשון

הלאומיות היהודית צמחה בשלהי המאה ה-19 היות והיהודים ניסו להשתלב במדינות בהן חיו ולקבל שויון זכויות (אמנציפציה) . בעקבות ההשכלה, הירידה במקומה של הדת בקהילה, הצורך בעיצוב זהות (דתית, יהודית וקהילתית) והקושי בעקבות התבוללות קמו יהודים כמו הרב אלקלעי,  הרב קלישר ומשה הס המכונים "מבשרי ציון" שלא רצו לוותר על הייחוד היהודי. הם חשבו שהאמנציפציה שקיבלו כיהודים מאפשרת להם לפעול למען עצמם. כשנאבקו היהודים למען שיוויון זכויות, הם הצטרכו  להבליט את דמיונם לחברה אך כאשר קיבלו זאת החלו לפעול למען לאומיות  יהודית. לראשונה התייחסו ליהדות בתור לאום ולא דת.
היהודים הגיעו למסקנה זו בעקבות עמים כמו גרמניה ועמי הבלקן שהפכו ללאומים ולמדינות ריבוניות עצמאיות.היהודים הבינו שיש להם שפה, תרבות,  היסטוריה ודת ושגם הם יכולים להגדיר את עצמם כלאום נפרד יהודי. ההשכלה והאמנציפציה לא הועילו בשילוב היהודים בחברה כמו שציפו. היחס השלילי כלפי היהודים גבר וכך נוצרה האנטישמיות המודרנית שהובילה את היהודים ליצור מסגרת לאומית משל עצמם.

  ב 29/8/1897 כונסו כל ראשי הארגונים הציונים שפעלו באותה תקופה לדון בבעיית היהודים.  כינוס זה התרחש בבאזל שבשוויץ וקראו לו "הקונגרס הציוני". בנימין זאב הרצל היה דמות דומיננטית בכינוס הקונגרס, הוא יזם את הקונגרס והיה מנהלו. הוא הצליח לפרוץ לשיח החברתי ולהעלות לתודעה את בעיית היהודים. הקונגרס כונס בעקבות ההתעוררות הלאומית סביב הנושא, בעקבות פרסום ספרו "מדינת היהודים" ובעקבות  כישלונו בגיוס כספים להגשמת הרעיון הציוני.
דיוני הקונגרס נסתיימו במספר החלטות כגון יישום "תכנית באזל" שכללה פיתוח א'י, ארגון עלייה לארץ ותמיכה בעולים.

צמיחת רעיון הציונות והלאומיות היהודית הוא מהפכני מפני שלאחר אלפי שנים שבהן היהדות הייתה מוכרת כדת, בפעם הראשונה היהדות הוכרה כלאום.
הקונגרס היה מהפכני מכיוון שלראשונה הציונות הוכרה כתנועה לאומית והכריזה בגלוי על מטרותיה- להקים מדינה יהודית. למען מטרה זו הקימו מסגרת שתטפל בצרכי העם- ההסתדרות הציונית. הקונגרס יצר הנהגה חדשה לעם היהודי ובו הונח הבסיס להקמת מדינה יהודית. בעקבות הקונגרס הציוני הראשון נערכו קונגרסים נוספים במטרה לחזק את התנועה הציונית. הקונגרסים ביטאו את אופייה הדמוקרטי של ההסתדרות הציונית משום שייצגו את כל הזרמים בציונות ומשום שכל יהודי שנמנה עם חברי התנועה הציונית יכול היה להשתתף בו ולקחת חלק בבחירות.

ללא לחימת היהודים לאמנציפציה וניסיון שילובם בחברה לא הייתה נוצרת האנטישמיות המודרנית. ללא התפתחות האנטישמיות המודרנית והצורך בעיצוב זהות וייחוד יהודי לא היו פועלים "מבשרי ציון". ללא פעולת מבשרי ציון לא היתה מודעות לצורך של היהודים בלאום כמו עמים אחרים. ללא הצורך של היהודים בלאום הרצל לא היה פועל למען הקמת מדינה יהודית.
אם לא היה מתקיים הקונגרס הציוני הראשון  לא היו מתקיימים קונגרסים ציונים אחריו ובסופו של דבר לא הייתה קמה מדינה יהודית- מדינת ישראל.
המסקנה שעולה מתוך פסקה זו היא שמצד אחד האדם יוצר את ההיסטוריה מכיוון שכל מעשה שהאדם עושה משפיע על עתיד מסויים ,מצד שני ההיסטוריה יצרה את האדם מכיוון שברגע שיש שינוי בהיסטוריה הוא משנה את התרבות התקופתית ובעקבות כך האדם משנה את מעשיו.
מכאן ניתן להבין שההיסטוריה יצרה את הרצל ופעולותיו, וללא הרצל לא הייתה התעוררות עולמית בנושא בעיית היהודים ולא הייתה קמה מדינה יהודית.

 

 

bottom of page