אתר כיתת המנהיגות- י'3 ק"ש
הרמב"ם
רבי משה בן מימוּן (הרמב''ם), נולד בי''ד בניצן ד'תתצ''ח (1138) הרמב"ם נולד בקורדובה, שבאל-אנדלוס, כיום ספרד. בלשונות אירופה היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות: עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה ".
הרמב"ם החזיק במשנה רציונליסטית (תפיסה פילוסופית הרואה בתבונה ובהיסקים את הבסיס לידע וההכרה האנושית.) מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. הוא הוכר כפילוסוף ורופא גם בתרבות הערבית והאירופית.
בשנת 1165 הפליגו רמב"ם ומשפחתו מסבתה (מרוקו הספרדית של היום), אל עכו שבארץ ישראל, בה התיישבו. הקהילה היהודית בעכו הייתה בימים ההם מהגדולות בארץ ישראל, וקיבלה בכבוד רב את משפחת הרמב"ם. חמישה חודשים לאחר העלייה לארץ ביקרו הרמב"ם, אביו ורבי יפת בירושלים, שהו שם שלושה ימים והתפללו בהר הבית. משם הם נסעו לחברון, והתפללו במערת המכפלה.
רמב"ם זכה להכרה מצד כל קהילות ישראל כמנהיג וכסמכות רוחנית. רבים ראו בו את המנהיג הגדול ביותר שקם לישראל מאז משה רבנו. עם זה, עוררו כתבי הרמב"ם גם תגובות של התנגדות קשה בקרב קהילות יהודיות באירופה - בעיקר בשל השימוש שעשה בפילוסופיה היוונית. אמנם הרמב''ם לא הסתמך בכל כתביו על הפילוסופיה היוונית, אך ניכר בכתביו רעיונותיה. רמב"ם נחשב לדמות נערצת גם בקרב יהודים וגם בקרב לא-יהודים בעולם המערבי.
יצירתו של רמב"ם גדולה ועשירה – במספר הספרים שכתב, בנושאים המגוונים שבהם עסק ובמחשבה העמוקה והמקורית המתגלה בכתביו. הגדול והחשוב בכתביו של רמב"ם הוא "משנה תורה", הנקרא גם "הי"ד החזקה" משום שיש בו 14 (י"ד) ספרים. "משנה תורה" הוא ספר הלכה – סיכום של כל חוקי התורה והמצוות – והוא היחיד שרמב"ם כתב בעברית (שאר כתביו נכתבו בערבית ושוכתבו לעברית) נוסף על אלה כתב רמב"ם פירוש מלא למשנה וספר פילוסופי חשוב הנקרא "מורה הנבוכים". כתבים נוספים של הרמב''ם היו: פירוש המשנה, ספר המצוות, משנה תורה, מילות היגיון וכו'.
ועוד כתב רמב"ם איגרות רבות לקהילות יהודיות בארצות ערב, ובהן תשובות לשאלות, עצות ודברי עידוד. אחת האיגרות הידועות שכתב רמב"ם היא "איגרת תימן", ובה עסק במצבם הקשה של יהודי תימן באותה תקופה.
הרמב"ם לא הסכים בדרך המקובעת של אנשי הדת, הנעוצה בקבלת כל הכתוב בספרים קדומים כאמת שאין לערער עליה. הוא הדגיש את הצורך לבדוק כל דבר לאשורו, להעריכו ולנתחו... הכנות, העוצמה וההעזה של הרמב''ם לחשוב באופן ששובר את המציאות הדתית, מזדקרות בהקשרים שונים. הוא לא מפחד מלנסח דעות והשקפות שאינן מקובלות בחברה בגלל לחץ או התנגדות...
הרמב"ם נפטר בפוּסטאט (קהיר העתיקה) שבמצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה (13 בדצמבר 1204) בגיל 69. המסורת אומרת שלפי דרישתו המפורשת "אל נא תקברוני במצרים" הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו. בחלקה זו קבורים אף השל"ה הקדוש ורבן יוחנן בן זכאי.